הדפסה

דר נעמי מן

כשאנו עוסקים בשאלה סביב נושא הגבריות, עלינו לחשוב השאלה מיהו גבר, גבר כחבר, גבר כאב, גבר מאהב, גבר בחברה. 
פרויד ניגש אל הביסקסואליות של הילדות ויוצר הבחנה בנוגע לשלב האדיפלי, אשר בה נקודת הייחוס המרכזית היא האב- העמדה הנשית בשלב זה היא עמדה פאסיבית ואילו העמדה הגברית בו היא עמדה אקטיבית.

ההתפתחות המינית- באירגון תרום גניטלית אי אפשר לדבר על נשיות או גבריות, אלא על עמדה אקטיבית או פאסיבית. באירגון המיני בילדות קיימת הגבריות אך לא קיימת נשיות. בשלב זה מתחזקת ההנחה האוניברסלית של הפין, הניגודים הם בין נוכחות האיבר הגברי או סירוסו. בהמשך בסוף ההתפתחות, בשלב ההתבגרות, הניגודים המיניים מותאמים לעמדה הגברית או הנשית. הגבריות מאגד את הסובייקט, האקטיביות ובעלות על הפין. הנשיות את האובייקט והפאסיביות. 

התסביך האדיפלי בצורתו השלמה יותר שהיא גם כפולה, בעלת אופי חיובי ושלילי, נמצא תחת השפעת הביסקסואליות המקורית של הילד. הילד לא רק בעל עמדה אמביוולנטית כלפי אביו, אלא שגם מתנהג כלפיו כאילו היה ילדה, תוך הפגנת עמדה נשית ורכה כלפי אביו.

האי סמטריות בתסביך האדיפלי של הילד ושל הילדה- "בעוד היציאה של הילד מהתסביך האדיפלי נמצאת תחת ההשפעה של חרדת הסירוס, אצל הילדה הכניסה לתסביך מקורה באיווי לסירוס". ה- WUNSCH (איווי לסירוס) בילדה נמצא בניגוד ל- ANGST (חרדת הסירוס) של הילד.  הילדה נדחפת על ידי ה – WUNSCH והילד עצור על ידי ה- ANGST.

הניסיון הפסיכואנליטיקאי, על פי אריק לאורנט, מעיד על כך שיש שני סוגי התענגות המגיעים אל הסובייקט, ואלו השניים הממיינים את המיניות. הראשונה, היא של האיבר הגברי, המסומן על ידי ה"אחד". השניה, היותר שייכת לנשיות, התענגות אשר תמיד נראתה יותר מעורפלת, פחות ממוקמת באיבר, ולכן מועדת יותר לאפשרות של נפילה או שמאפשרת קיומה של התענגות כפולה.

לדברי לאקן, בהתייחסו לפרויד, ישנה התענגות פאלית השייכת לשני המינים בעלת איבר מדומה המשותף לשניהם. נשארת התענגות נוספת מעבר לאיבר שאינה מתיישבת עם הניכור של הממד הסימבולי. 

אם כך יש לנו התענגות שקובעת את החילוף בין המינים, אשר בהתאם לשליטת הפאלוס בלא מודע נקראת התענגות פאלית, והמסמן האדון שלה הוא הפאלוס. אך למרות שהפאלוס הוא המסמן שמכסה על הסירוס, סירוס שהגדרתו היא הקרבת ההתענגות על פי המיתוס של האספסוף הפרימיטיבי.

בנוסף יש לנו עוד התענגות – "התענגות של הגוף שנמצאת מעבר לפאלוס, התענגות רק שלה (נשית), של זו שלא קיימת ואינה בעלת משמעות. יש התענגות שלה, אשר היא בעצמה אינה יודעת עליה דבר. היא לא יודעת עליה דבר מלבד הידיעה כי היא חוותה אותה.

לאקן לא שוכח לזכור שההתענגות הזו היא אותה אחת שחווים המיסטיקנים. חוויה שהיא מעבר להתענגות הפאלית. להתענגות זו קוראים התענגות נוספת לזו הפאלית.

לאקן השתמש בלוגיקת ההנחות כדי לאשר את מיתוס האספסוף הפרימיטיבי. במקום הראשון הוא טוען בניגוד לאריסטו כי "האוניברסלי אינו מוחזק, אלא בדבר מה היוצא מן הכלל ונוגד אותו. היוצא מן הכלל לא מאשר את הנורמה, אלא דורש אותה, והוא למעשה היסוד האמיתי של הנורמה". זהי דרך לתת אישור הגיוני למיתוס הפרוידיאני של האב באספסוף הפרימיטיבי. זהו ה"אחד" שלא מציית לחוק הסירוס, ואשר רציחתו על ידי בניו מחיה באופן מדויק ובאותו הזמן מייסד את האנושות "המתורבתת". כלומר זהו האיחוד של כל הגברים תחת החוק של איסור גילוי העריות.

ההתענגות האינסופית, האסורה על פי חוק איסור גילוי העריות,  מוחדרת על ידי הרצח של  לפחות אחד (אב), היוצא מן הכלל, האב של האספסוף הפרימיטיבי. לא קיימת דמות סימטרית מתאימה מהצד של האישה, כלומר אם פרימיטיבית. לכן האישה לא קיימת. זאת על פי הלוגיקה לאקניאנית.

פרויד מזכיר את האוניברסליות של השלב הפאלי ומדגיש שלא קיים יותר מליבידו אחד- הגברי. ניתן למצוא לכך הצדקה בהדגשת האב בתסביך האדיפלי ובאופן ספציפי במיתוס אספסוף הפרימיטיבי. הציר של הסירוס צריך להיות מובן על ידי הפונקציה הפאלית.

לאקן מצדיק את חשיבותו של האב בתסביך האדיפלי במאמר "התסביכים המשפחתיים": "אני חושב שהתסביך האדיפלי לא נוצר עם תחילת האנושות, (אלא שזה אֵוִוילִי לנסות לכתוב את ההיסטוריה) כי אם בסמוך להיסטוריה, בהיסטוריה ההיסטורית, בגבול של התרבויות האתנוגרפיות".

התסביך האדיפלי יכול להופיע רק בצורה הפטריאכלית (האב במרכז) של המוסד המשפחתי. עלינו לזכור כי באירופה הנאוליטית, לפני הגעתם של הכובשים האָרִיים, אנשים החזיקו בהשקפות עולם דתיות המושתתות סביב רעיון האם האלוהית, בעלת שמות שונים, המוכר בסוריה כמו בלוב. אירופה הישנה הייתה נטולת אלים, הייתה רק האלה הגדולה והיא נחשבה לנצחית, אל מוות, וכל יכולה. המושג של השייכות אל האב לא חדר לחשיבה הדתית. האלה הייתה בעלת מאהבים, אך רק למען הנאה ולא כדי שיהיו לה בנים בעלי אב. הגברים במערכת המטריארכלית פחדו והעריצו את האם העליונה וצייתו לה. המקדש במערה או בסוכה היה המרכז החברתי המרכזי ביותר. המסתורין הראשון היה זה של האם.

במערכת הדתית הארכאית לא היו אלים או כמרים, אלא רק אלה אוניברסלית  ובנות הלוויה שלה. האישה שלטה בגבר, אשר פחד ממנה והיה הקורבן שלה. לא כיבדו את האב וההריון נחשב כתוצאה מן הרוח או תופעות אחרות מן הטבע. התורשה עברה דרך האמהות.

לקאן, בהתייחסותו לאנגלס בספרו "המשפחה הקדושה", צתת- "בתקופה המטריארכלית , כשהתקיים מוסד הנישואין הקבוצתי, ניתן היה לדעת מי האם  אך לא הייתה דרך לדעת מי הוא האב, רק השייכות הנשית הייתה מוכרת. עם ההתפתחות של המשפחה החקלאית בעלת הרכוש (בקר) בשבטים הסמיוטים והאריים בהודו, נישואין זוגיים החדירו למשפחה דבר חדש. ליד האם האמיתית התייצב האב האמיתי, אב עם רכוש. כך ככל שהעושר עלה, ניתן לגבר מעמד בעל חשיבות יתרה אל מול האישה.

מהפך זה, אחד מן הקיצוניים ביותר שידעה האנושות, הביא לכך שהצאצאים של הגברים יישארו כממשיכי התורשה של הגבר. הצאצאים של הנשים שלא היו שייכות לגבר הפכו להיות  צאצאיו של אביהן (של הנשים). כך התורשה דרך האמהות והזכות לירושה האימהית נמחקו, ולעומת זאת הקו של התורשה האבהית והזכות לירושה אבהית החל להתבסס.

הבטה זו על התהליך היסטורי של המיתוסים מזכירה לנו כי למרות שהאמירה הלאקניינית כי "האישה לא קיימת " נחשבה לשערורייתית, אינה חסרת בסיס.

האישה הינה הקיום שהיינו מחכים לו באופן סימטרי אל מול האב. קיום זה מאשר את נוכחותו של אוניברסל של נשים, מגדיר גבולות והיקף.

האישה לא הייתה קיימת יותר עתה מלבד בפסיכוזה. כמו שאמר אריק לורנט, בחוזרו על דברי לקאן: "זה בפסיכוזה , הוא מגדיר, ורק שם האישה קיימת".

חשוב לעשות הפרדה בין האב- כפי שדיברתי עליו עד כה לבין שם האב-

שם האב הוא מסמן, כלומר זהו מקום במבנה הלשוני, שלא יכול להיות מוחזק על ידי אף אחד ושלא מצביע על תפקוד, התנהגות או צווים חברתיים או תרבותיים.

 

 

תשלום עבור פניה לטיפול

Nefeshnet Payment
Name:
Email:
alt
| + - | RTL - LTR

All photos credit to ImageBase

Contact Nefeshnet: (972) 050-5629799

Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.