הדפסה

מאת : מריו לואיס מן

רציתי להתייחס לנושא האתיקה תוך קישור בין האתיקה "המקצועית" לאתיקה "של הסובייקט" .
אתיקה= מדע המוסר.
אתיקה מגיעה מהמילה היוונית "אתוס"-ETHOS שמשמעה "התנהגות".
כשאנחנו מדברים על אתיקה חשוב להבין על איזה מוסר אנחנו מדברים.


.חלק מההמשגות של אתיקה מציעות לקבוע קודי מוסרי שינהל את התנהגות האדם וישלוט בו. את האתיקה מכנים מדע המוסר, אמנות המנחה את ההתנהגות. זוהי מילה שמגיעה משפה היוונית ופירושה "התנהגות". האתיקה היא חלק מהתוצר התרבותי של החברה והיא מבקשת את הויסות של הקשרים  ההדדיים בין בני האדם. מה שהופך אותה לאחת מהדרישות של התרבות.

לדבר מתוך האתיקה זה לחשוב עצמך לאחר הגדול. אנו מדברים מתוך המוסר.

האתיקה של המערב זו אתיקה של הפרדה. היא אינה כוללת את האתיקה המזרחית ואת אלו של היסטוריה ארוכה, ובהמשך למרות שנוסדה במקור מתוך האתיקה היוונית , זו המכונה ע"י ז'אקס לאקן "האתיקה של האדון הקדום", התרכזה בבטלה ובאאודומוניזם Eudomonismo , כלומר החיפוש אחר האושר, אך למעשה משאירה את האושר מחוף לה. ראשית מכיוון שהיהדות והנצרות מחליפים את האושר בערכים דתיים, שנית מכיוון שהאדון ע"פ הפילוסוף הגל Hegel מרוכז כולו באופן טוטאלי בעבודתו של העבד. כל זה אולי בגלל שהתרבות המערבית הייתה היחידה שיצרה אדם יחיד ומבודד בתוך ההמון, עד כדי כך שהשיא של ציווי המוחלט מבודד את האדם  במקום שיהיה פרט מתוך האוניברסל.

הנטייה של התרבות המערבית סותרת את קיומם של הערכים המשותפים בין האנשים, היות והערכים הסולידריים הופכים ונהיים יותר ויותר קשים וכן כי כל אחד חושב שערכיו שלו הם גם אלו של האחר.

המשחק ושימוש לא נכון באתיקה מנסה להגדיר הבדל בין המוסר, כמו הנורמות והרגלים בכל חברה, לבין היסודות הרציונליים או מטאפיזיים של נורמות אלו ששייכים .

הבעיה שאנחנו צריכים לקחת בחשבון היא על איזה סובייקט אנחנו מדברים.

האם אנחנו מדברים על סובייקט שסובל? על סובייקט שסובל מהנסיבות של ויתור על תשוקותיו הכי הפרימיטיביות על מנת להיכנס אל התרבות? על כזה אשר צריך להתמודד יומיום עם ההרגשה הרעה של אותו ויתור?

אנו אכן מדברים על סובייקט שסובל, או יותר נכון על הסובייקט הלא מודע, היות והסובייקט אינו מודע לסיבות מהן הוא סובל. את סובייקט זה האתיקה המקצועית מוציאה מהשיח שלה.

האתיקה של הסובייקט הסובל היא דבר שמתנגד לכל פרוצדורה טכנית ומצביע רק על האיווי והאמת שמכיל כל סובייקט. היא מנסה לחקור את האמת שבסבל של הסובייקט הסובל, את הסיבה לו ומדוע כל סובייקט הופך לבעל סבל פרטיקולרי ונהייה תלוי בו.

אם כך, היות והסבל הוא פרטיקולרי לכל סובייקט, האמת של הסבל הזה היא אמת ייחודית לסובייקט ולא ניתן לבצע הכללות בנוגע לסבל.

פרויד הציג את האתיקה כתרופה, כאימון תרפויטי, כדרך להשיג את מה שכל שאר העבודה התרבותית לא הצליחה להשיג. מהו הדבר שעבודה התרבותית לא הצליחה להשיג? שליטה על הנטייה לתוקפנות של בני האדם ביניהם. יש לקחת בחשבון שהמשגה זו של האתיקה מכילה דוקטרינה של ערכים. כל אתיקה היא יחסית לכל שיח, האתיקה של הפסיכואנליזה היא רק עוד אחת מתוך רבות אחרות, לכן בעולם קיימת לא רק אתיקה אחת , אלא רבות נוספות.

האתיקה של הפסיכואנליזה אינה בעלת הכללה אוניברסלית, הפסיכואנליזה אינה קטלוג של המודע או של התנהגויות בחיים. אם קיימת אתיקה פסיכואנליטית היא אינה אחרת מאשר האתיקה של האיווי. האתיקה של הפסיכואנליזה היא אתיקה של האיווי ולא אתיקה של סיפוק הסבל. הפסיכואנליזה לוקחת את הסובייקט לעימות עם האמת של האיווי, מדובר על אתיקה שמתעמתת עם האמת של האיווי, שיכולה להיות גם האיווי לסבל. אך דבר זה אינו מורה על השתחררות מן האיווי. זוהי אתיקה שמאפשרת לסובייקט להתמקם במקום בו הוא מסופק על ידי הסבל, מבלי לדעת בדיוק איך או מדוע הוא מבטיח לעצמו סיפוק בסבל זה. סובייקט הוא אחראי להתמקמות שלו. מדובר בשיח על האמת כסיבה לסבל של הסובייקט, כשהסובייקט אינו רוצה לדעת על האמת כסיבה בשום פנים ואופן.

הפסיכואנליזה ממקמת את האמת במקום של הסיבה (של הסבל), תוך הבנת האמת כמילה אחת שמוגדרת כזהה לדבר שעליו מדובר.

האתיקה של הפסיכואנליזה גם מתייחסת לאחריות של הפסיכואנליטיקאים לנוכחות של הלא מודע בתרבות. אם הגדרנו את הלא מודע כידע שלא ידוע על ידי הסובייקט, ידע נפרד ממנו, זה עקב כך שקל לו להתחמק מהתופעות  בהם מופיע הלא מודע של הסובייקט (חלומות, פליטות פה, שכחה, טעויות , סימפטומים וכו'). תופעות אשר הסובייקט לא רוצה לעצור ולחשוב מהי משמעותן. היינו מצפים שהתזוזה של ידע הלא מודע יהיה בעל אפקט ממשי, אך לא רק המיקום של הסובייקט ביחס לסבל שלו ישתנה (יפחת הסבל), אלא שיהיה שינוי גם לגבי שההרגשה הרעה של הסובייקט ביחס לחברה.

האתיקה בגבולות, המוסר בפּנָים הפסיכואנליזה.

האתיקה של הפסיכואנליזה וערכיה הם סימבוליים לחלוטין ושייכים לתרבות ולתחום החברתי של האני האידיאלי. הם חיצוניים לאני, אך מעצבים את האינדיבידואל. בעוד שהמוסר וההרגלים, שקיימים גם באינטימי ביותר של כל אחד מאתנו, מדברים על האני העליון, ההתענגות והפנטזיה הם הקרוב ביותר לממשי ש"בורח" לאדם והם אלו שמכוננים אותו.

הדאגה האקטואלית לגבי פוליטיקה קורקטית ותלונות כנגד ניצול, המביאה את החברה להגבלות וענישה, אינה פותרת את הבעיות. ישנה אמירה שאומרת שעדיף להשקיע במניעה מאשר לרפא, אך במקרה שלנו מתבצע ההפך – מתמקדים בהענשה ולא במניעה.

הבעיה הנוצרת קשורה לעשייה- מה לעשות? ואז למעשה הבעיה הופכת להיות קשורה למעשים של "מרושעים" ושל ה"טובים" או יותר נכון של הסובלים  ממועקה.

–לאור כל מה שנאמר – נשאלת גם השאלה "מה לעשות?" האם לקבוע נורמות וקוד אתי להתנהגותנו – וכידוע לא חסרים לאף אחד מאתנו כאלו – או להמשיך ולדון בעומק הבעיה והשאלות שמעמידה בפנינו האתיקה.

ביבליוגרפיה :
Rev. Acheronta – Hernando Bernal 1.- תרבות, מדע, אתיקה ופסיכואנליזה
Jacques Lacan 2.- סמינר מסםר 7 "לאתיקה של הפסיכואנליזה"    –  1994
3.-"מיקום של הלא מודע" , Mexico- Siglo XXl
Sigmund Freud 4.  "אי נחת בתרבות" Amorrortu ספר XXI
Jacques Miller  5. "אין קליניקה בלי אתיקה" – Manantial, 1987
Antonio Quinet  6- "האתיקה " Rev. Psicoanalisis ,Colombia  1989
Fernando Mora  7.- "מילון פילוסופי , "אתיקה" כרך II
Teodoro Lecman  8.-, Rev. Acheronta – מספר 15 2002-




 

תשלום עבור פניה לטיפול

Nefeshnet Payment
Name:
Email:
alt
| + - | RTL - LTR

All photos credit to ImageBase

Contact Nefeshnet: (972) 050-5629799

Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.