הדפסה

מאת נעמי מן

אנו מקבלים מידע רב על הקורה במדינתנו, ובעולם, בנוגע למלחמה, באמצעות העיתונות, הרדיו והטלויזיה. המלחמה אינה מפסיקה להתקיים, לכן לא מפסיקים לכתוב ולדבר עליה, וגם לעשות אותה.
השורש של המלה מלחמה: ל.ח.מ. והוא מאגד בתוכו משמעויות כמו: קרב, לחם, והדבקת מתכות. במילון אבן שושן מופיעים הרבה שמות תואר לתאור סוגי מלחמה, כמו: "קרה", "טוטאלית", "גרעינית", "אבות ובנים", "אזרחים", "אחים", "בזק", "בחירות", "גרילה", "ביניים", "גוג ומגוג", "דעות", "התשה", "מיצווה", "מעמדות", "תרבות", "עצבים", "השיחרור", "שפתיים", ומה לא.
מלחמה היא ללא ספק אופן מסוים של קשר חברתי. אם כך אזי מדובר כאן בעובדה של שיח. מלחמה היא התנהגות מסוימת שקבוצה חברתית/תרבותית אחת מכריזה כנגד קבוצה אחרת. במלחמה תמיד הסכנה היא בחוץ )מחוץ לקבוצה(. הסכסוכים הפנימיים בתוך הקבוצה נרגעים ביחס למלחמה, ובפנים יש איחוד דעות, והאשמה שייכת סוף סוף לאחר (האויב).
המלחמה שוברת את השיעמום והשיגרה היומיומיים, ומצילה את האנשים מתחושות של תקפנות כלפי בני קבוצתם. השימוש באלימות תוך כדי המלחמה נעשה סביב מסמנים קהילתיים, שיבטיים או לאומיים. האוייב נמצא, כאמור, בחוץ, והפעולות נגדו מוצדקות מאחר וצריך להגן על הקבוצה. מאחר ומובן שהאויב ירצה לעשות לקבוצה מה שהיא רוצה לעשות לו.
פרויד אמר שיש התענגות בתקפנות ובהרס (במכתב לאלברט איינשטיין). ב"אי נחת בתרבות" הוא הסביר שדחף המוות יכול להופיע בזעם הרסני ושאפשר להכיר בזעם זה את הסיפוק הקשור בהתענגות נרקיסיסטית.
בלהרוס יש התענגות מסוימת. כל אחד יכול לראות זאת כאשר מסתכלים על ילדים ששוברים דברים לדוגמא. זה ברור יותר אצל בנים, או אצל אלה שמקומם בצד הגברי בקשר למיניות. בנות ונשים בדרך כלל אינן הולכות למלחמה על דעת עצמן. להרגיש ולומר שהשלום זה דבר יותר טוב מאשר מלחמה זה דבר שילדים "צריכים ללמוד", הם לא חושבים כך באופן ספונטני. הנה לפנינו נקודה חשובה ביותר בחינוך ילדים ונערים.
לאקאן הסביר שב"שלב המראה" (כאשר הפעוט מגלה את דימויו בראי) המתח מגיע לגבול של הבלתי נסבל בין הסובייקט (הילד) והדימוי שלו בראי. האחר במראה נראה שלם, הילד מרגיש מפורק (fragmentated). הברירה היא: "או הוא או אני". הפעוט יכול לחשוב לדוגמא: "הוא גורם לי להרגיש כך".
התקפנות הזאת שייכת למתח נרקיסיסטי, לכן כלפי חוץ: מלחמה; כלפי פנים: הגנות. וזה כאשר מדובר באדם לבדו.
אין דבר מסוכן יותר מאשר זולת בו אנו מזהים שוני, הבדל כלשהו, שיכול להיות בסיס לחיוב אצלנו וסתירה אצלו.
כאשר מדובר בקבוצה (קהילה מדינה...דת), נכנס כאן הממד החברתי. ממד זה קשור למסמן, לשיח כפי שנאמר בהתחלה ולכן לסמלים גבריים פאליים. אם מדובר בהתענגות על המלחמה, התענגות זו תהיה פאלית.

בימינו המלחמה יכולה להיות ממוחשבת, קיברנטית, בשלט רחוק; וזה שונה ממלחמת החרבות של פעם.
היום, הסובייקט שאחראי על הפעלת המלחמה קרוב יותר להתענגות שקשורה להקרבה של האחר. סובייקט זה סובל מאדישות כיון שהוא מזוהה עם המכשיר שעליו להפעיל.

אנשים רבים התייחסו לאסון שקרה בעיר ניו יורק, בהתקפה על מגדלי התאומים. אני מסכמת כאן כמה רעיונות בנוגע לנושא, עליו כתב הפסיכואנליטיקאי אריק לוראן.
לפני הפגיעה במגדלים נאמר שהם היו סימבולים של העיר. אולם הוא שואל, אילו משמעויות הם נשאו? המבקרים ייחסו להם משמעויות של כח, עושר, יהירות, המלחמה (ומתוך כך גם השלום), חוסר ההתאמה, הפזיזות וקלות הדעת.
סימבול, אומר לורן, אינו מייצג משמעות אחת בלבד; אלא הוא מגלם כפי שאמר לוי שטראוס את ה"מנה". כלומר משהו מהכח של המשמעות עצמה.
הוא נותן דוגמא מתחום הארכיטקטורה: הפונקציונליזם, הוא כותב, שונא את הסימבוליזם, מזלזל במשמעות ומטפל בפונקציה. לפי גישה זו הבית הוא "מכונת מגורים" (Le corbusier). לעקירה סמנטית זו יש תוצאות פרדוקסליות, כמו בתערוכה: Mies Van Der Rohe, בניו יורק, בו היה בית גאוני, אבל אף אחד לא יכול היה לגור בו.
כך, באותו אופן, מגדלי התאומים היו "מכונות משרדי עסקים" אבל עמדו ריקים זמן רב. היה זה רק לאחר התפשטות הכלכלה החדשה, שהם הפכו להיות שווים לפונקציה. אז המגדלים הפכו להיות סמל של אופן החיים בעיר ניו יורק  הם היו אז פונקציה וסימבול בו זמנית.
אולם, הם היו קיימים קודם כל כאובייקט. האובייקט בו מדובר הוא "הערך המוסף" ;#65533& עודף ההתענגות שוול סטריט הוציא מתוך הגלובליזציה של השוק.
אם המחבלים היו רוצים לכוון לסימבול, או לפונקציה, די היה להם לתקוף בלילה כאשר המגדלים היו ריקים מאנשים. אבל רצונם היה אחר: להגיע לאובייקט; להרוג אנשים; לרצוח באופן מסיבי. וככל שיהרגו יותר...כן ייטב.
הרוצחים המתאבדים אוהבים את המוות, ומתענגים על האימה של האחרים. השתנותם מסתובבת בחזרתיות באמצעי התקשורת. האמביציה שלהם היא ליצור משהו שיהיה הסימן המתאר את השנאה, זה שמהפנט באופן אבסולוטי, זה שמוחק כל משמעות ומעיד על רצון רשע טהור.

עם אסון המגדלים, המסקנות הן שאין זה מקרה של מלחמה בה אמור להיות קשר חברתי ואיזה שהוא שיח בין אויבים 
אינו מעשה של שיח (מלחמה) אלא מעשה של הרס האובייקט (Terror). רצח אנשים חפים מפשע.


ביבליוגרפיה:
J. Lacan: La Agresividad en Psicoanalisis .1
2. ז. פרויד: תרבות בלא נחת
Braunstein. N.A.: Psychoanalysis and War. 1993. International conference in Columbia University .3
4. מילון אבן שושן.
Agencia Lacaniana di Prensa. Bolet #5. Paris .5


תשלום עבור פניה לטיפול

Nefeshnet Payment
Name:
Email:
alt
| + - | RTL - LTR

All photos credit to ImageBase

Contact Nefeshnet: (972) 050-5629799

Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.