הדפסה

מאת ד"ר נעמי מן

ישנה אי הבנה יסודית של האנורקסית עם אמה. האם לא נותנת מה שהבת מבקשת במובן שאין תשובה לאיווי של הבת יחד עם זאת היא מציפה אותה במה שהאם חושבת שבתה צריכה.
מנקודת מוצא של אי הבנה בין איווי לצורך , התרחש בהדרגתיות שינוי באיווי של הבת שלא מקבלת תשובה (אפילו חלקית) לתביעותיה והאמצעי היחידי כדי להתקיים כסובייקט עם איווי זה לסרב לאכול.

האנורקסיה בקונטקסט הזה היא לא מחלה או סימפטום, אלא הדרך היחידה של הבת לחיות, לחיות כסובייקט מחוץ לאיווי של האם- או ממלאת תפקידה של האם, שממקמת אותה (את הבת) במקום של אובייקט. בכל פעם שהיא אומרת: "אני לא רוצה לאכול", היינו צריכים לשמוע ולהבין את ה"אני רוצה" של האיווי. הדרמה היא המפגש עם האיווים, מצד אחד האיווי של האב, מצד שני האיווי של האם. האם בחרה לאבד את הבת כסובייקט, כדי להשיג אותה כאובייקט של הטיפול שלה ודאגות שלה. כדי לא להיות אובייקט הבת מוצאת דרך יחידה: דחייה לאוכל ולגוף של אישה; בנקודה הזו הבת יכולה להיפגש עם המוות.
מכאן והלאה הטיפול באנורקסיות סב סביב הבעייתיות של המוות, כיוון שיש חוסר במסמן של הסירוס, שלא נמסר על ידי האם. האנורקסית מופיעה מהשיחה הראשונה כעדה של איזושהי אמת של זוג ההורים שלה. האומניפוטנציה משאירה אותה רחוקה מהסדר הסימבולי. היא בעצמה פרי של קשר מיני, אבל הייתה בו שלילה של המיניות של האב, בגלל זה הבת לא יכולה למצוא מקום כמינית.

מהי הדילמה של האנורקסית?

כאשר היא מנסה למצוא את עצמה היא נפגשת ברמה דמיונית עם המוות, וכאשר היא מנסה לקרוא לעצמה בשם היא נעלמת כסובייקט. בדרך של אבל , של יחסים נרקיסטים עם הגוף שלה שהיא מפקירה, היא מנסה להחזיר לעצמה את החסר, את האבוד. עמדת הבת במצב זה מול המסמן פאלוס, שווה לעמדתה מול המסמן מוות, כלומר ישנו פה משהו ששולל. היא מנסה לקלוט את עצמה כחסרת מין כדי לברוח מן האיווי של האב ומהסירוס של האם, שנחשבת בעיניה מלאה אומניפוטנציה מאגית. הסימפטום, אנורקסיה, הוא פקודה אילמת שהיא מרגישה בתוכה.
"לאכול, להשמין : זה פשע", לזה יש "דין מוות", כאשר הפקודה היא השבר שבין הדמיון למציאות החיצונית.
"המשחק" עם המוות התגלה ברמה של מיתוס, כדי שבהווה יופיעו המסמנים של תביעות ישנות. הנה כאן הזדהות עם המטפל/ת יכולה להיות משולבת עם רעיונות משוגעים. האנורקסית שוללת את האורקל, אבל הלא מודע שלה לוקח אותו בחשבון. המיתוס המשפחתי ידוע לסובייקט ובלא מודע יש הזדהות נרקיסטית.

בשלב זה מה שיכול לקדם את הטיפול זה לכוון אותה לשאלת המפתח: מה יגידו הורי אם אני נכנסת לתוך גוף של אישה ?
הנה פה הקשר בין האיווי לבין הסימן של הסירוס שצומח קודם כל במקום של האחר (מטפל/ת- פסיכולוג), כאשר הוא לא מטפל בצרכים שלה. יש לזכור שכל הטיפול של האם בבתה קשור לצורך, והמוות קשור לאיווי. ההתנגדות לאכול הוא הגבול של הניסיון הראשון של חופש. ניסיון זה מוגבל על ידי המוות האמיתי של הגוף. המוות שהיה רצוי ברמה דמיונית, הוא בקשה ללידה של הסובייקט ברמה סימבולית, כאשר נכנס המסמן של הסירוס. לאפשר לאנורקטית לברר את הנושאים הללו משפיע על החלמתה.

תשלום עבור פניה לטיפול

Nefeshnet Payment
Name:
Email:
alt
| + - | RTL - LTR

All photos credit to ImageBase

Contact Nefeshnet: (972) 050-5629799

Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.