הדפסה

לעיתים יש לילדים ולבני נוער קושי בקבלת הגבולות או הנורמות הרגילות המקובלות על ידי החברה, בית הספר או המשפחה.

לפעמים המבוגרים מתקשים מאוד לשכנע את הילדים והנוער לקבל את החוקים.
נקודה מעניינת היא, שאותו הדרג המכתיב את הנורמה הוא המכתיב גם את ההפרה של אותה נורמה. נוצר כאן איזשהו פרדוקס הגורם לאי נחת ומבוכה בחברה.
ההורים נושאים רגשי אשם בנוגע לילדם:
האשמה שמרגישים האבות נובעת מהגבולות שהם צריכים לשים לילדם או למשל, מכך שהילד לא מכין את שעורי הבית שלו. האשמה של האמהות היא בגלל מה שהן עושות או לא עושות.
היום אנחנו יודעים שאמירה כמו "אמא לא טובה" ממלאה את האם באשמה ולא עוזרת לאף אחד. אמירות כאלו רק מצביעות על הקושי בקשר הורה - ילד.
איך לצאת מהמבוי הסתום בו נמצאים ההורים בקשר "הלא טוב" הזה עם ילדיהם?
אם אפשר להשיג מרחב בו יפעל הכוח של המילים, מבלי שיהיה "אדון מכתיב", אז הדברים יתחילו להסתדר. זה קורה בגלל הכוח של הדיבור עצמו, אם יש שפה ודיבור אז יש סיכוי טוב שהמצב ישתפר.
לא דרך סנקציות הילד יסתדר או יבין מדוע הוא צריך לקבל את החוקים. סנקציות יכולות דווקא לגרום לפחד, לכעסים ולהתרחקות נוספת מההורים.
לעומת זאת דרך הדיבור הילד או הנער יכול למצוא את מקומו ולמקם עצמו בעמדה כזו שממנה יוכל לקבל את הנורמות והחוקים.
כשמוסיפים עוד ועוד נורמות ותקנות יש לפרט פחות אפשרויות למצוא את הויסות שלו בחברה, משפחה או בית ספר.
הפרזה נורמטיבית (כאשר יש הרבה נורמות) יכולה למחוק את המעורבות של הילד או הנער ואת האחריות שלו על מעשיו.
מאוד חשוב שלנורמה יהיה יוצא מן הכלל, שמאפשר עדיין לזהות אותה כמקובלת על כולם ולא כסדר מוחלט. לדוגמא, בימי שישי אפשר לראות טלויזיה עד מאוחר, שלא כמו בשאר הימים.
הנורמות מסמנות גבול ובו זמנית פותחות אפשרות לקיום חלק ממשאלות הפרט.
דבר זה יכול לעזור במקרים של ילדים קשים כל עוד ההורים לא מפחדים מחוסר שליטה. קיומו של היוצא מן הכלל בנורמה נקלט על ידי הפרט כהכרה בו. הכרה זו מרגיעה, מקלה , עוזרת לקשריו החברתיים ומאפשרת לו למקם את עצמו בתוך הנורמה ולהזדהות מדי פעם עם היוצא מן הכלל, תוך שמירה על הנורמה.









 

תשלום עבור פניה לטיפול

Nefeshnet Payment
Name:
Email:
alt
| + - | RTL - LTR

All photos credit to ImageBase

Contact Nefeshnet: (972) 050-5629799

Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.